פסק-דין בתיק עת"מ 40814-07-11

כללי

1. לפניי עתירה מנהלית שקוים בה דיון מוקדם ביום 2.8.2011, ובעקבות הגשת כתב תשובה על ידי המשיב התקיים דיון בעתירה לגופה ביום 10.8.2011.

נגד העותר, בלה קמיסוקו, בן 19.5, הוצאו צווי משמורת והרחקה מהארץ, לאחר שנדחתה בקשתו לקבל מעמד של פליט על-פי האמנה בדבר מעמדם של פליטים משנת 1951 והפרוטוקול בדבר מעמדם של פליטים משנת 1967 (להלן: "אמנת הפליטים"). בעתירה המקורית התבקשו בקשות שונות, ואולם בדיון הארוך שהתקיים עלה כי בקשותיו של העותר מפי בא כוחו הן שהוא ישוחרר ממעצרו ויובא לבחינה מחודשת של בקשתו לקבל מעמד של פליט באמצעות ראיון מקיף שייערך על ידי מראיין שעבר הכשרת  RSD. לעומת זאת, בקשת ב"כ המשיב היא כי העתירה תידחה - הן לגופה, והן מחמת שיהוי ואי ניקיון כפיים.

עיקרי העובדות

2.         להלן בקווים כלליים עיקרי העובדות שעליהן אין מחלוקת, כאשר סקירתן תהיה בדרך כרונולוגית. יצוין כבר עתה כי הרחבה של מקטעים מסוימים תהיה בהמשך פסק הדין.

3.         א.         העותר הסתנן לישראל ביום 2.1.2010 דרך הגבול היבשתי עם מצרים.

ב.         ביום 3.1.2010 נערך לעותר ראיון זיהוי על ידי איש יחידת המסתננים. הוא טען כי הוא נתין קונגו ברזוויל, ציין כי פנה בעבר לאו"ם, והציג מסמכים שהם לכאורה מסמכים שהונפקו לו על ידי האו"ם.

ג.          ביום 10.1.2010 הובא העותר לשימוע בפני ממונה ביקורת גבולות במתקן המשמורת "סהרונים" בקציעות, ושם סיפר כי הגיע לארץ לאחר שעבר את הארצות ניגריה, צ'אד, לוב ומצרים. בלוב רואיין לדבריו על ידי אנשי האו"ם, ולא קיבל מסמך הגנה.

            כנגד העותר הוצאו צווי הרחקה ומשמורת, והוא הושם במעצר.

ד.         ביום 15.6.2010 נערך לעותר דיון  בבית הדין לביקורת משמורת בקציעות. בית הדין החליט שיהיה על העותר לעבור שימוע "בימים הקרובים" אצל ממונה ביקורת גבולות.

ה.         ביום 8.12.2010 נערך דיון נוסף בבית הדין בקציעות. בית הדין קבע כי העותר הסתנן לישראל שלא כדין לצורכי עבודה, ועל כן הוא שוהה בלתי חוקי שדינו הרחקה מישראל. עוד צוין כי בידיו של העותר היו, לדבריו עצמו, מסמכים מזויפים. ואולם, מאחר שהעותר לא הובא בפני בית הדין מזה כחצי שנה, שלא כדין, ומאחר שלא התקיים תשאול של רשות ההגירה בעניינו, החליט בית הדין על שחרורו ממשמורת של העותר בתנאים. בין התנאים נקבע כי העותר יפקיד סך של 5,000 ש"ח להבטחת הרחקתו מישראל במועד שיתבקש לכך, וכי יעזוב את ישראל תוך 15 יום מהמועד שייקבע לו, אלא אם כן יסדיר מעמדו עד אז. כמו כן, חויב העותר לפנות בתוך שבוע ימים מיום שחרורו למשרדי רשות ההגירה בלוד, להסדרת תנאי שהייתו בישראל.

ו.          ביום 26.12.2011 נערך לעותר שימוע נוסף בפני ממונה על ביקורת הגבולות. הדבר נעשה בעיקר לצורך קביעת נתינותו של העותר, לאור בקשתו של בית הדין. בשימוע זה השתכנע הבודק כי העותר הוא נתין קונגו ברזוויל.

            יוער כי אין עוד חולק על כך שהעותר הוא נתין של קונגו ברזוויל.

ז.          ביום 25.1.2011 שוחרר העותר ממשמורת לאחר שהופקדה ערבות כספית במזומן בסך 5,000 ש"ח.

ח.         ביום 30.1.2011, לאחר שהעותר שוחרר, נערכה לו בלוד "בחינה מקדמית של בקשה למקלט מדיני". כמו כן, הוא הובא על ידי יחידת עוז לפני ממונה ביקורת גבולות בחולון. באותו יום התקבלה החלטה לדחות את בקשתו של העותר לקבלת מקלט כפליט, והוא נדרש לעזוב את הארץ. מסמך מאותו יום, המופנה לעותר, בדבר החלטה זו, החתום על ידי העותר, מצוי בחומר שלפניי. כמו כן, צוין כי הובהר לעותר שעליו לצאת מן הארץ תוך 15 יום, שאם לא כן יפעל משרד הפנים לעוצרו ולהרחיקו מן הארץ (במסמך נכתב 15.1.02, ואולם מאחר שמדובר בהליך שנערך ביום 30.1.2011, ברור שזו טעות קולמוס והכוונה היא ליום 15.2.2011). עוד נאמר כי העותר הבין את הנאמר בשפה הצרפתית בעזרתו של עובד האגף לזרים, והעותר אישר זאת בחתימת ידו.

יצוין כי במהלך הדיון בעתירה הסתבר כי ההליכים שהתקיימו ביום זה, 30.1.2011,  הם הרקע לנקודת המחלוקת העיקרית בעתירה זו.

ט.         העותר לא עזב את הארץ. ביום 1.5.2011 נשלחה לערב מטעמו של העותר התראה לחילוט העירבון הכספי, וביום 8.5.2011 חולט העירבון.

י.          בתחילת יוני 2011 פנה העותר לעו"ד ורשה לשם ייצוגו. בא כוחו הודיע לאגף הזרים במשרד הפנים וליחידת הפליטים כי הוא מייצג את העותר ( 6.6.2011). פנייתו אושרה, ונשלחו לו צו הרחקה, צו משמורת ופרוטוקול שמיעת טענות (אין חולק כי נמסרו לו רק המסמכים הנוגעים למועד כניסת העותר לארץ, היינו ינואר 2010). כמו כן, נרשם כי עו"ד ורשה מייצג את העותר.

יא.        ביום 27.6.2011 פנה ב"כ העותר ליחידת הפליטים וציין כי מאחר שהעותר הוא נתין קונגו, וזו הוכרזה כמדינת משבר שנתיניה זכאים להגנה, מתבקש אישור שהעותר זכאי להגיע למשרדי היחידה כדי לקבל אשרת שהייה זמנית בישראל. יוטעם כי העותר הוא נתין של קונגו ברזוויל ולא של הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, ולפיכך אין הוא חוסה תחת הגנה קולקטיבית.